הרמת מסך
מאמרים | הרמת מסך
הרמת מסך והטלת אחריות אישית
א. פתח דבר
1. ייחוס חובות של החברה לבעלי המניות ו/או מנהלים – על אף שהמעסיקים מאוגדים כחברה, במקרים מסוימים ניתן יהיה לייחס את התחייבויות של החברה לבעלי המניות והמנהלים של החברה, הן מכח הרמת מסך והן מכח הטלת אחריות אישית עקב החובות שבדין.
2. במקרה של שימוש לרעה במסך ההתאגדות לטובת בעלי המניות בחברה ו/או המנהלים אשר נהנים מפירותיה, קיימת הצדקה להרים את מסך ההתאגדות ולייחס את חובות החברה – לבעלי המניות ו/או המנהלים.
3. בנוסף ניתן להטיל אחריות אישית מלאה, לכל חובותיה והתחייבויותיה של החברה כלפי העובדים וזאת מכח הדין הרלוונטי, וכן לאור מצגים, מחדלים, הבטחות והתחייבויות, של בעלי המניות ו/או המנהלים כפי שיפורט להלן.
4. ההלכה המחייבת על פי פסיקת בתי הדין לעבודה הינה כי מעמדו המיוחד של העובד, יוצר מצד המעביד רמת אחריות מיוחדת ומוגברת של החברה כלפיו, שמקורה בחובת תום הלב המוגברת כלפיו המוטלת על החברה, במסגרת היחסים החוזים עם העובד. בשורה ארוכה של פסקי דין ביה"ד לעבודה הרבו להרים את המסך ולחייב אישית את בעלי החברה ו/או מנהליה בתשלום חוב החברה לעובדים, בין אם אלו היו פיצויי פיטורים, תשלום חוב משכורת, או תשלומים נלווים אחרים. פסיקתם נבעה מנקודת מוצא – האופיינית למערכת זו – לפיה לעובדים יש מעמד מיוחד, באשר הם אינם נושה רצוני.
5. למותר לציין, כי לצורך הרמת המסך אין צורך בהצטברות של כל העילות יחדיו, אלא די במקצתן או אף באחת מהן כדי להצדיק את המהלך.
ב. שימוש לרעה במסך ההתאגדות לצורך קיפוח העובדים
6. העילה המובהקת להרמת המסך היא השימוש לרעה במסך ההתאגדות. מושג זה של "שימוש לרעה" הוא גמיש ומתפצל לעילות משנה מקובלות.
7. בעלי המניות ו/או המנהלים אחראים לחובות החברה, מכוח המצג שיצרו בפני העובדים, או מעצם ניהול עסקי החברה שלא בתום לב.
8. סעיף 6 לחוק החברות התשנ"ט – 1999, קובע כי בית המשפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניותיה במקרים בהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשתה באופן שיש בו לקפח אדם/עובד. מכאן עולה, כי ניתן להרים את המסך ולהטיל חבות אישית על נושא משרה שהתנהל בחוסר תום כלפי העובדים וקיפח את זכויותיהם הבסיסיות כעובדים.
9. בע"ע 1201/00 זילברשטיין – ערב חדש ואח' ניתנה התייחסות לעניין מעמדם המיוחד של עובדי החברה:
"בכלל בעלי דברה של חברה קיימת קטגוריה מיוחדת של מתקשרים ונושים, שהם עובדי החברה. מתקשרים אלה אינם "מתקשרים" רגילים בשוק המסחרי. העובדים מתקשרים עם החברה כדי ליצור לעצמם מקום עבודה, מקור פרנסה. העובדים מבקשים לעצמם משענת בטוחה ויציבה לאורך זמן. מצד אחד הם נותנים שירותים לחברה ומצד שני הם יוצרים לעצמם תשתית של בטחון כלכלי. העובדים נותנים אמון בחברה, סומכים על יציבותה ועל הביטחון שהיא משרה עליהם ועל משפחותיהם. העובד אינו "נושה וולונטארי" אלא הוא מתקשר ונושה מסוג מיוחד אשר כלפיו מוטלת על החברה אחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת (א' פלמן, דיני חברות בישראל הלכה למעשה, כרך א' עמ' 103). חובה זו מקורה לא רק בהוראות הסכם העבודה - בין אם אישי הוא או קיבוצי- אלא גם, ואולי בעיקר, נגזרת היא מחובת תום הלב המוגברת הקיימת ביחסי העבודה (ראו אלישבע ברק, עקרון תום הלב במשפט העבודה, ספר ברנזון, עמ' 499 ואילך וכן מיכל הורוביץ, בחינת מעמדה הנורמטיבי של זכות העובדים לביטחון תעסוקתי, עבודה חברה ומשפט, כרך ח' עמ' 143,127 ואילך).
בבואנו לבחון את שאלת הרמת המסך, שומה עלינו אפוא לתת את הדעת לא רק לדין הכללי היפה לתחום העסקי המובהק, אלא גם - ובמיוחד - ליישומו והשלכתו של דין זה על היחסים בין חברה - מעסיקה לבין עובדיה".
10. בע"ע 1137/02 יוליוס אדיב נ' החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ ואח', העובד ביקש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבעת בחובותיה של החברה, בנסיבות של אי העברת כספים לקרן הפנסיה. בפסק דין זה, נקבע כי קיימת הצדקה להרמת מסך ההתאגדות, לגבי מי שהיה הרוח החיה בפעילות המלון, ולפחות ככל שהדברים נוגעים לעובדים, היה נתבע מס' 2.
11. בתיק עב' 7149/04, אשר פסק הדין בו ניתן ביום 1.9.08, נאמר כי הרמת מסך משמעה ייחוס זכויות וחובות של החברה לבעל מניות בה, והמבחנים להרמת מסך נבדקים לפי דיני החברות. העילות המצדיקות הרמת מסך כוללות בין היתר מצבים של שימוש באישיותה הנפרדת של החברה באופן שיש בו כדי לקפח אדם (לרבות עובדיה) או לסכל כוונתו של כל דין (לרבות דיני עבודה) או לפגוע בעשיית הצדק.
12. ביה"ד קבע כי עובד הוא נושה מיוחד, שכן הוא איננו נושה וולנטרי, וכלפיו קיימת אחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת, שמקורה הן בהוראות הסכם העבודה והן על פי עיקרון תום הלב המוגבר הקיים במערכת יחסי העבודה.
13. במקרה הנ"ל, נפסק כי העסקתו של העובד נעשתה בניגוד לחוק, כי החברה המעסיקה שללה את זכויותיו באופן גורף – מבלי לנסות כלל להוכיח כי אינן מגיעות לו ותוך שימוש שלא כדין במסך ההתאגדות של החברה.
14. בנסיבות אלו, קבע ביה"ד לעבודה, יש הצדקה להרמת מסך בין בעל השליטה בחברה לבין החברה המעסיקה, ולחייב גם את בעל השליטה בתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.
ג. אחריות מכוח חוק החוזים
15. האחריות קמה אף מכוח הוראות חוק החוזים ועילות חוזיות אשר הוא מקים, כמו למשל הפרת חובת תום הלב במשא ומתן לכריתת חוזה (סעיף 12 לחוק החוזים), הפרת חובת תום הלב בקיום חוזה (סעיף 39 לחוק החוזים), וכן בכל דיני החיובים באשר הם, על פי סעיף 61(ב) לחוק, יכולים להביא לחיוב אישי של האורגן אשר אחראי לכריתת החוזה. זוהי חובה קוגנטית שאין להתנות עליה. הדרישה היא להתנהגות שתיעשה ביושר, בהגינות ובאמון. ראו לעניין זה את דברי הנשיא שמגר בד"נ 7/81 פנידר חברה להשקעות פתוח ובנין בע"מ ואח' נגד דוד קסטרו פ"ד לז(4) וכן כבוד השופט ברק מאשש את ההלכה בע"א 10582/02 ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ (טרם פורסם).
ד. זהות בין הבעלים לחברה
16. ניתן להטיל אחריות אישית כאשר מדובר בחברת יחיד בה ישנו בעל מניות יחיד, דירקטור יחיד אשר מכהן כמנכ"ל והינו המשפיע העיקרי ומקבל ההחלטות הבלעדי בחברה, הגורם העיקרי המכוון את פעילותה, והרוח החיה בפעילות החברה, בכלל, ומול העובדים, בפרט.
17. כפי שיפורט להלן ישנה נטייה גוברת של בתי המשפט להרמת מסך בחברות בהן שולט אדם אחד.
18. בית המשפט העליון, לאחר שבעניין מסוים הגיע למסקנה כי צודק וראוי בנסיבות העניין להרים את המסך, פסק: "מסקנה זו מתחזקת בכך שמדובר בענייננו בחברה פרטית משפחתית קטנה, שמעבר למעטה המשפטי המכסה אותה ניתן לראות שהיא מנוהלת כעסק פרטי הדומה לשותפות. הלכה מקובלת עלינו, שמצאה ביטויה בפסקי דין לרוב, היא שבמקרה כגון זה יגלה בית המשפט פתיחות וגישה ליברלית בהרמת המסך" (ע"א 4606/90 מוברמן נ' תל מר בע"מ, פ"ד מו(5) 353).
19. דברי בית המשפט העליון הנ"ל שימשו את בית משפט השלום באשדוד, בפסק דין בו קבע כי "הואיל ומדובר בחברות פרטיות קטנות, אשר מעבר למעטה המשפטי המכסה אותן, ניתן להבחין כי הינן מנוהלות כעסק פרטי, ההלכה המקובלת, אשר מצאה את ביטויה בפסקי דין רבים, היא שבמקרה כגון דא, יגלה בית המשפט פתיחות וליברליות בהרמת המסך" (השופטת ו’ מרוז בפסק דין ספרינט מוטורס נ' תור).
20. בפסק דין שניתן לאחרונה ציין בית משפט השלום (השופטת דותן): "מקובלת עלי ההשקפה לפיה כאשר מדובר בחברה פרטית קטנה, ששולט בה אדם אחד, תגבר נטייתו של בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות".
ה. התחייבות אישית
21. ניתן להרים מסך כאשר בעלי המניות ו/או המנהלים התנהגו בצורה בלתי ראויה תוך כדי שימוש לא הוגן באישיות הנפרדת של החברה, והכל בכדי ליהנות מפירותיה של החברה.
22. כך למשל, כאשר בעל המניות ו/או המנהלים ניהלו את המשא ומתן עם העובדים, הציגו בפועל את מצגי השווא, פיזרו הבטחות אישיות והיו אחראים להפרות החוזרות ונשנות.
ו. חיוב נושאי משרה
23. בנוסף ולחילופין, מלבד בעלי המניות בחברה, ניתן לבצע הרמת מסך גם כלפי אורגנים של חברה, ונושאי משרה בה, אשר מנויים בסעיף 46 לחוק החברות. סעיף 54 לחוק החברות מאפשר לייחס את חובותיה וזכויותיה של החברה גם לאורגנים, במידה והתקיימו התנאים להרמת מסך כאמור בסעיף 6 לחוק החברות.
24. ההלכה קובעת כי כל אימת שמנהל עשה או נמנע מלעשות מעשה שיש בו להטיל חבות אישית לפיצויים, מעמדו בתאגיד אינו מקנה לו חסינות. זאת ועוד, התכחשותו של אורגן, למצגים ולהפרות שנעשו על ידו הינו מעשה שיש בכוחו להרים מסך, ולו מחמת סיבה זו.
ז. מודל אחריות אישית
25. ע"פ מודל זה, תוטל חבות על האורגן עצמו בשל פעולותיו על יסודה של חובת תום הלב או כל דין אחר, ולאורגן בחברה אין חסינות לעוולות שביצע באופן אישי.
26. הפסיקה הבחינה בין הרמת מסך ההתאגדות לבין הטלת אחריות אישית עקב חובה חוזית או נזיקית. בע"א 9916/02 אהרון בן מעש נ' שולדר חברה בע"מ ואח', אשר ניתן ביום 5.2.2004, נאמרו ע"י כב' השופט ג'ובראן הדברים הבאים:
"יש לציין, כי תכליתה של הרמת המסך הינה למנוע שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה, כדי לממש מטרה בלתי כשרה הרצויה לבעל המניות (ראו ס' אוטולנגי 'הרמת מסך אחד מהנימוקים לה' הפרקליט כה בעמ' 465). הרמת מסך כזו מכוונת כנגד בעלי המניות, שביקשו לנצל את תורת האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד למטרה לא כשרה, כגון הפקת טובות הנאה לעצמם בדרך של מרמה, כשהם מבקשים להסתתר מאחורי המסך החוצץ ולהינצל מחמת תביעתם של הניזוקים או 'משבט זעמו' של החוק (ראו ע"א 4606/90 מוברמן ואח' נ' תל מר בע"מ, פ"ד מו (5) 353).
אחריות אישית הינה תופעה נורמטיבית שונה בתכלית מהרמת מסך ההתאגדות של החברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו, באופן אישי, בשל פעולותיו. הרמת מסך היא תרופה. מהותה של התרופה – התעלמות מהאישיות המשפטית של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה. יש להדגיש, כי האחריות האישית מקיימת את העיקרון היסודי בדבר אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה. הרמת המסך מכרסמת באותו עיקרון על-ידי התעלמותה ממנו. יתרונה של האחריות האישית הינו בהצלחתה 'להרחיב את מעגל היריבויות ולתרום לפיתוחם של סטנדרטים לאחריות אישית של נושאי משרה ובעלי שליטה בחברה, מבלי לכרסם בכלליותו של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת'.
27. בפרשת ע"ע 1417/04 קמאי נ' בירנבאום, חויב נושא משרה באופן אישי בגין אי העברת הפרשות לעובדים לביטוח מנהלים ולקרן השתלמות.
28. חוסר תום הלב – תוטל אחריות אישית במקרה של חוסר תום לב ושימוש לרעה במסך ההתאגדות באמצעות מרמה והסתתרות.
29. אחריות אישית מכוח חקיקת מגן – ניתן להטיל אחריות אישית בין היתר מכוח חוקי המגן הבאים:
30. א. חוק הגנת השכר - הפרת סעיף 25 ב לחוק הגנת השכר - מסירת תלושי שכר שלא נכללים בהם פרטי השכר ששולם לעובד (המנויים בתוספת) בניגוד להוראות סעיף 24(ב), ואי מסירת תלושי שכר לעובדים עד המועד האמור בסעיף 24(ג), בניגוד להוראות סעיף 24(א), ועל כן מדובר בעבירה מסוג העבירות של אחריות קפידה.
31. סעיף 26 לחוק הגנת השכר - מטיל אחריות אישית על נושא משרה שהפר את סעיף 25 ב לחוק לעיל וקובע כדלקמן:
"(ב) נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירה לפי סעיף 25ב בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו; המפר הוראו זו, דינו – מחצית הקנס הקבוע לאותה עבירה.
(ג) נעברה עבירה לפי סעיף 25ב בידי תאגיד או בידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא משרה בתאגיד הפר את חובתו האמורה בסעיף קטן (ב), אלא אם כן הוכיח שעשה כל שניתן כדי למנוע את העבירה."
32. ב. חוק שעות עבודה ומנוחה – הפרת חוק שעות עבודה ומנוחה - אי קבלת היתר להעסיק עובדים בשעות נוספות ו/או אי העברת תשלום לעובדים בגין שעות נוספות.
33. סעיף 27 לחוק, מטיל אחריות אישית של חברי ההנהלה, פקידים ומנהלים בחברה במידה ולא יוכיחו בפני ביה"ד כי ביצוע העבירה ע"י החברה נעשה שלא בידיעתם וכן שהם נקטו בכל האמצעים על מנת להבטיח את קיום הוראות החוק.
34. ג. חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. סעיף 16 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה מטיל אחריות אישית על נושא משרה שהפר את סעיף 2 לחוק וקובע כדלקמן:
"נעברה עבירה לפי חוק זה בידי חבר-בני-אדם, רואים כאחראי לה גם כל שותף - למעט שותף מוגבל - או פקיד אחראי של אותו חבר, ואפשר להביאו לדין כאילו הוא עבר את העבירה, אם לא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו או שנקט כל האמצעים הנאותים למניעתה".
35. כך לדוגמה, בעב' (י-ם, רוזנפלד) 2164/00 כרמי חן נ. מודיעין אזרחי בע"מ (טרם פורסם), התובעת ביקשה להתקבל לעבודה בנתבעת, חברת שמירה. בראיון העבודה, המראיין אמר לתובעת, שהחברה החליטה להימנע מלקבל לנשים לעבודה, משום שהתנהגותן מפריעה לעבודה ובסופו של דבר הוא נאלץ לפטר אותן. ביה"ד קיבל את התביעה, וחייב את שני הנתבעים בתשלום פיצויים בסך של 40,000 ש"ח לתובעת.
36. בעב' 303630/98 (ת"א) ד"ר עלמה לוי נ. רד רמות חממה לטכנולוגיות מתקדמות בע"מ, אלרגין בע"מ, ואח', עבודה אזורי, יג 142, התובעת הוזמנה להציג את מועמדותה למשרת ראש פרויקט בחברת אלרגין בע"מ, והודיעה שהיא בהריון וכתוצאה מכך מועמדותה נדחתה.
37. ביה"ד השית אחריות האישית על המנהלים על בסיס סעיף 16 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה וחייב את הנתבעים לשלם לתובעת 76,500 ₪ בגין אובדן הכנסה בתקופת ההיריון; 30,600 ₪ בגין אובדן זכאות לדמי לידה; 50,000 ₪ כפיצוי סטטוטורי מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
ח. סוף דבר
38. ניתן לייחס את חובותיה של החברה כלפי העובדים (במיוחד כאשר מדובר בחברת יחיד), לבעלי המניות ו/או המנהלים הן מכח הרמת מסך והן מכח הטלת אחריות אישית.
39. ניתן להרים את המסך במקרה מובהק של שימוש לרעה במסך ההתאגדות לצורך קיפוח העובדים (בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק החברות) בו בעלי המניות ניהלו את עסקי החברה שלא בתום לב ויצרו מצגי שווא בפני העובדים אשר גרמו לקיפוח זכויותיהם הבסיסיות ע"פ דין, תוך הפקת רווחים מהתנהלות זו.
40. בנוסף, ניתן להטיל על אורגן בחברה, אחריות אישית מכח חוקי המגן וכן מכח חובת תום הלב לאור מצגים, פעילות, מחדלים, הבטחות והתחייבויות של האורגן.
41. כמו כן, בהתאם לסעיף 54 לחוק החברות, ניתן לייחס את חובות החברה כלפי העובדים לדירקטור, למנכ"ל החברה, או לנושא משרה אחר כהגדרתו בחוק.
בכבוד רב,
לירון מזרחי-פיליפסון, עו"ד